החלטה בתיק ת"א 17905-05-10

התובע, עו"ד קניבסקי (להלן: " התובע"), מבקש כי אפסול עצמי מהמשך הטיפול בתיק זה.

1.      המדובר בתביעה שהגיש התובע כנגד אלון גלובל בע"מ (להלן: " הקבלן") וכנגד עירית חיפה (להלן: " העיריה") לקבלת פיצוי בגין נזקים נטענים עקב הקמת מבנה בסמוך לביתו. בתמצית יאמר כי טענת התובע הינה כי הקבלן גרם למטרדי רעש, אבק ולכלוך בניגוד לדין וכי העיריה כשלה בפיקוח.

2.      בתיק התקיימו שלוש ישיבות הוכחות, נשמעו ששה עשר עדים, נדונו עשרות בקשות ביניים ואף הוגשו סיכומים. טרם מתן פסק הדין, מצאתי לנכון לזמן את הצדדים לישיבה נוספת והצעתי להם הסדר דיוני לפיו יצורף לתיק תיק נוסף, מקביל, זהה. אני מודעת לכך שההצעה היתה חריגה, אך טעמי הוסברו בעל פה לצדדים במהלך אותה ישיבה. התובע והעיריה הסכימו להסדר כבר במהלך הישיבה, והקבלן הודיע ביום המחרת על הסכמתו.

3.      יום לאחר מכן, ביקש התובע להגיש סיכומים משלימים. החלטתי היתה שאינני בטוחה שיש בהם צורך, ובכל מקרה - ביקשתי את עמדת הקבלן והעיריה טרם מתן החלטה סופית, שכן למעשה הבקשה חרגה מההסדר הדיוני שהצעתי ואשר קיבל את הסכמת הצדדים.

4.      התובע ככל הנראה לא הבין את החלטתי או את כוונתי, ובתגובה להחלטה לגבי הסיכומים המשלימים - הוגשה הבקשה הנוכחית לפסילתי. בבקשה, טוען התובע כי לאורך כל ניהול המשפט הוא "קיבל את ההרגשה שבהמ"ש נוטה פנים לנתבעות או מי מהן" והוא אף מפרט דוגמאות להחלטות ביניים אשר לשיטתו מלמדות על העדפתן של הנתבעות על פניו (כאשר ההחלטה האחרונה בעניין הסיכומים המשלימים הינה "הקש ששבר את גב הגמל" (כלשונו)).

5.      מוסיף וטוען התובע, לגבי העיריה, כי יש בין בהמ"ש לבין ראש העיריה "קשרים הדוקים", לאור הכרותו של האחרון את אמי המנוחה, פרופ' יהודית נאות ז"ל (להלן: " המנוחה"), כאשר לשיטתו, כבוד ראש העיר הינו "בן בית אצל משפחתי"(כלשונו). עוד מפרט התובע פיסות מידע נוספות לגבי טקס אזכרה שנערך בשעתו לזכרה של המנוחה בנוכחות ראש העיר, וטוען כי היה עלי לחשוף את המידע באשר לטקס האזכרה ולפסול עצמי. לגבי הקבלן - טוען התובע כי יש פסול בכך שעבדתי בזמנו במשרד עורכי הדין אשר מייצג את הקבלן, משרד ש. פרידמן ושות'.

6.      הקבלן והעיריה התבקשו להשיב לבקשה - ועמדתן היא שאין מקום לפסילה.

7.      בתגובתו של התובע הוא חזר על טעמי הפסילה והוסיף פרטי מידע שרלבנטיים לשיטתו לבקשת הפסילה, לרבות טענות לגבי עצם המינוי שלי כשופטת.

8.      שקלתי את הבקשה, התשובות והתגובה - ומצאתי לדחות את הבקשה.

9.      כיון שהתובע לא פירט בבקשתו מהי עילת הפסילה החוקית אשר בבסיס בקשתו, אתייחס בקצרה לעילות האפשריות שבסעיף 77א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984.

10.  באשר לעילת הפסילה הכללית, שבסעיף 77א(א), החובקת "נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים" - אומר שאינני סבורה כי מתקיימות נסיבות שכאלו. הדוגמאות שמביא התובע לגבי החלטות ביניים אשר יש בהן לשיטתו כדי ללמד על "נטיה" לצד הנתבעות אינן מדוייקות, ובכל אופן, ניתן למצוא דוגמאות "נגדיות" רבות בהן ניתנו החלטות ביניים דווקא "לטובתו" של התובע וניתן אף להצביע על כך שבחלק מהבקשות שהגיש התובע ואשר נדחו, יתכן והיה מקום לחייבו בהוצאות, ואי חיובו בהוצאות, לפחות לגבי חלק מהבקשות, עשוי ללמד על "נטיה" הפוכה. סקירת כל החלטות הביניים בתיק (62 במספר) תגזול זמן רב מדי ולכן אסתפק בשנאמר בע"פ 4978/12 סאם עדות נ' מדינת ישראל, מפי כב' הנשיא גרוניס, אך לפני כמה ימים (פורסם בנבו), לאמור:

"הלכה היא כי אין בהחלטותיו של שופט הנוגעות לניהול הדיון להביא לפסילתו, אלא בנסיבות חריגות, המצביעות על קיומו של חשש אובייקטיבי ממשי למשוא פנים בניהול המשפט, ולפגיעה בזכותו של בעל הדין להליך הוגן" (ראו: ע"פ 3374/09 פקירי נ' מדינת ישראל, פיסקה 5 (טרם פורסם, 21.5.2009); ע"פ 8340/09 אלמליח נ' מדינת ישראל, פיסקה 7 (טרם פורסם, 2.11.2009))."

       וראו אף את ע"פ 4007/12 ליבוביץ נ' מדינת ישראל, מאגר נבו (2012), שם נפסק כך:

"אין בהחלטות דיוניות, ואף לא ברצף של החלטות כאלה, משום עילת פסלות (יגאל מרזל דיני פסלות שופט 175 (2006)). "

11.  לגבי ההחלטה האחרונה, בעניין הסיכומים המשלימים, הרי שכבר הסברתי לתובע בהחלטה נפרדת שבוודאי שלא היתה כוונה לאפשר רק לנתבעות להגיש סיכומים, מה גם שלמעשה עוד טרם ניתנה החלטה סופית לגבי סיכומי ההשלמה - שכן עצרתי את המשך הטיפול בתיק לאור בקשת הפסילה והצורך ליתן בה החלטה לפני מתן כל החלטה אחרת. מעבר לכך, אף אם החלטה אחרונה זו לעניין הסיכומים לא הובנה כהלכה ואף אם ניסחתי אותה שלא בצורה מיטבית - בוודאי שאין עסקינן "בנסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים".

12.  אני מודעת לחשיבות מראית פני הדברים וצר לי שהתובע סבור שישנן נסיבות שכאלו, אך עמדתי היא שאין נסיבות שכאלו בתיק זה, והחשש שלו הינו סובייקטיבי בלבד (ע"א 3484/01 באן נ' באן, מאגר נבו (2001)).

13.  אוסיף כאן ואציין כי יש קושי ממשי בהגשת בקשת פסילה בשלב הסופי של התיק כמתואר מעלה, בשל אי שביעות רצונו של התובע מההחלטה לגבי הסיכומים המשלימים, אם אכן התובע סבר לאורך כל ההליך שיש "משוא פנים", שכן -

"הלכה פסוקה היא כי טענת פסלות יש לטעון מיד לאחר היוודעה, ולא להשאירה נצורה לעת מצוא" (למשל, ע"א 1280/08 פלוני נ' פלונית (לא פורסם 7.4.2008)). "

(ע"א 3214/12 דליה גורן נ' פריאל פאר, מאגר נבו (2012);